הטיפול הרפלקסולוגי הוא חלק מתהליך

אני הכי אוהבת לראות את השינוי, התהליך שמטופלים עוברים וגם לראות את זה בכפות הרגליים.

למשל מישהי שהגיעה אלי עם מחלה אוטואימונית.

הרגל שלה הייתה מוצפת מים.

 המים יכולים לדבר על הצפה רגשית.

כמה שלא עשינו ניקוזים (מעין ניקוי וגריפה) של המים, וטיפלנו בה בהרגעה ובאיזון

נראה היה שזה בלתי נגמר,

עד שפתאום הרגל החלה להשתנות, הפכה  אפילו מעט יבשה, וגם המחלה הייתה בנסיגה. וכאן ראיתי כמה שההתמדה משתלמת.

אבל רוצה דווקא לספר על מטופל שהגיע אליעם כאבי גב חזקים, וכולו קפוץ ומתוח.

לקח לנו זמן, אבל הטיפולים היטיבו עמו מאוד ולאט לאט חלפו כאבי הגב. תוך כדי הטיפולים

הוא הרגיש כמה חשוב להירגע. הוא למד להתמסר ולשחרר. אבל עדיין הרגליים שלו

(וכל הגוף) היו מאוד מוחזקים ובטונוס שרירי מאוד גבוה.

באחד הנופשים שלו הוא בחר לעשות טיפול רפלקסולוגי.

המטפלת ראתה כמה הוא מתוח, ובחרה לעבוד חזק על כפות הרגליים שלו כדי לשחרר.

מה שקרה זה שהוא יצא עם כאבים ברגליים ובגב.

ומדוע? כי מדובר תהליך עדין. וכל עוד זה לא פנימי, אי אפשר בכח.

רק כשהוא תפס בתוכו, כמה הוא מחזיק רצון שיהיה מושלם לכולם

רק כשהוא תפס בתוכו כמה חשוב לקבל, ולהתמסר

נפתח חלון חדש בתוכו. הסכמה חדשה לחיות אחרת. להתחיל לנשום. להפסיק לראות טלוויזיה,

לאפשר מנוחה עם ספר, וגם טיפולים מרגיעים.

והדבר המרגש עבורי (גם עבורו) לראות פתאום את כפות רגליו נפתחות, מאפשרות, רכות יותר.

הגוף מדבר ומספר את שאנו חווים. ובמקרה הזה כמו מאשר את מה שהוא מבקש להיות ולחוות.