על הטיפול האנרגטי מרחוק

אני רוצה לפתוח בכך שעדיין לא קל לי לחשוף את המושג טיפול עם חוצנים, מהחשש שיחשבו שאני הזויה.

אבל בגלל שעברתי עם ישויות האור (החוץ ארציים-חוצנים)  תהליך כל כך מופלא ובגלל שחזיתי בהרבה  נסים

אני לא יכולה שלא לספר עליהם.

עבורי המפגש עם מדריכים מהרפאים הפך לדבר שבשגרה, יומיומי. ומרגישה ברת מזל להרגיש אותם.

(זה לא באמת שאני ברת מזל , אלא שהסכמתי לפתוח צוהר לחיבור איתם).

בהתחלה הטיפולים איתם עסקו בעיקר בפן הפיזי.

אם מישהו הגיע עם כאבי גב, הם טיפלו לו בגב.

זה היה מספיק מסעיר. כי יצא לי לראות בטיפול איברים שונים. לב, כבד, רחם.

נכון, זו לא ראייה רגילה. היא נעשית בעיניים אחרות.

אבל היא כל כך מדוייקת, שזה כל פעם מפתיע.

לקח לי זמן להסכים לשחרר עוד קצת מהאחיזה של ההגיון

והטיפולים הפכו יותר עשירים, והחלו לדעת בפאן הרגשי והמנטלי.

המון ניקויים רגשיים, מציאת המקור שהביא לבעייה

העלאת תמונה מתוך גלגול מסויים, או מהילדות שלנו,

וריפוי דרך דמיון מודרך של המקומות הפצועים האלה, או דרך המגע שלהם.

עם הזמן הטיפולים התרחבו עוד קצת,

והחלו להגיע מסרים ותובנות שקשורות לבעייה.

לפעמים הם יתחילו במסרים  לפני שהם יגשו לטפל באיבר הכואב.

כי הבעייה התחילה ממקור רגשי.

ובכל פעם אני לומדות עוד להרפות, ולהכנס יותר עמוק,

בעזרתם ובעזרת המטופלים.

הטיפול עצמו נעשה בשכיבה שקטה,

כשאנו בתקשורת.

והוא עובד על הגוף האסטרלי.

הוא יכול להיות מאוד עדין ושקט, מלטף,

מטעין בהרבה אהבה ומזכיר לנו שאנחנו לא לבד,

ויכול לכולל הרבה מלל, עבודה משותפת, או אנרגיות חזקות.

לא כולם מרגישים את האנרגיה שלהם.

אבל לרוב ירגישו כבדות, זרמים, והקלה משמעותית.

ואני כן בוחרת לסיים בשני סיפורים שמאתגרים את החשיבה ההגיונית, בגלל שהן מאוד פיזיים.

הסיפור הראשון הוא מהתקופה האחרונה.

מטופלת שלי שברה את אצבעות כף ידה כשנפלה ברחוב.

בבית חולים גיבסו אותה ואמרו לה לעשות ביקורת לאחר שבוע.

לאחר כעשרה ימים היא הגיעה לרופא פרטי

שנבהל ממראה כף ידה. האצבעות הנו עקומות. ואמר שהיא צריכה מיד ניתוח.

באותו יום היה לנו מפגש. המסר שהגיע מהחוצנים זה שהיא יכולה להחלים בלי ניתוח פולשני,

היא רק צריכה רופא אחר שיבדוק אותה.

הם אף המליצו על רופא. רק שהיא  לא יכלה למצוא אליו תור.

שבוע אחרי כן היא הגיע לרופא מהקופה.

שוב אותו סיפור. כשהורידו את הגבס, האצבעות העקומות הפחידו אותו והוא אמר שהיא חייבת ניתוח.

שוב בדמעות היא מספרת לי ואני מקבלת את אותו המסר.

אנחנו עושים לה טיפול

ובדרך קסומה ולא ברורה, מתקשרים אליה שנמצא לה למחרת תור לרופא שהיא רצתה.

ואפילו דרך הקופה, בלי תשלום פרטי.

הנס הגדול הוא שלמחרת, אחרי יותר משבועיים בהם האצבע עקומה מאוד, ויום אחרי בדיקת רופא,

מורידים לה את הגבס לבדיקה,ופלא פלאים, האצבע התיישרה.

הרופא כמובן אישר לה ריפוי בעיסוק ואמר שהיא בכלל לא צריכה ניתוח.

הסיפור השני היה בתחילת דרכי. כמו לאשר לי שהכל אמיתי.

שתבינו, כי פקפקתי לא מעט.

דליה, מטופלת אונקולוגית שלי הזעיקה אותי לתל השומר

כי הייתה לה חסימת מעיים ורצו לנתח אותה.

זה היהה ביום שבת.

בדרך לשם, כשאני גם דאוגה, התחברתי לצוות המטפלים שלי

וראיתי איך הם מרימים את הגוף האסטרלי שלה ומניעים לה את המעיים.

היא כמובן לא יודעת מכך כלום.

כשהגעתי לתל השומר היא הייתתה נרגשת.

אחרי מספר ימים שלא חשה את המעיים, היא חשה אותם כעת.

מכאן הטיפול הרפלקסולוגי היה כל כך קל וחיש מהר היא התרוקנה וניצלה מניתוח.

אלה שני סיפורים מאוד פיזיים. ברורים. ולכן בחרתי לספר אותם.

אבל רוב הטיפוליפ מאוד עדינים ועם זאת כל כך מרגשים, מנקים,מעצימים.