להרפות ולהתחברר ללב

בעוד אני מתטלטלת בסערות חזקות שמזמן לא חוויתי

שמתי לב שהרבה אנשים חווים חוויות שלוקחות אותם לקצה או לתגובות קיצון.

בתחושה שלי, אלה ימים אנרגטיים מאוד חזקים.

אז אולי מפליא ואולי דווקא לא, שההדרכה שקיבלתי

היא לא להיכנס לשום סיפור, לא אישי, לא קולקטיבי.

אני זוכרת הנחייה דומה, וממש ברורה, כשהתחיל הפילוג על חוק הרפורמה.,

אז זה היה כי כל בחירה כזו משאירה אותנו בלופ.

כעת אנחנו נמצאים בימים של מעבר, או גשר,

בו יש המון אפשרויות או קווי זמן חופפים ויש קריסה לתוכם של מה שקורה או מתפרק.

באין קו זמן דומיננטי יש כאוס.

ובהתפרקות, הישן מנסה לאחוז ולהתקיים.

המטריקס הישן מנסה לאחוז בנו

ולכל דרמה וסיפור שנכנס עכשיו אנחנו עלולים להגיב מאותו המטריקס ונאפשר לו ולנו להתקיים בתוכו.

ויש מי שמבין את זה היטב ומביא לפתחנו אירועים דרמטיים שמביאים אותנו שוב לבחירת צדדים ומלחמת צדק, כדי לשמור על הישן והשליטה, (לא רק בארץ, למשל רצח צ'רלי קירק).

אבל גם אירועים אישיים מגיעים לפתחנו ומחזירים אותנו להתמודדות רגשית, לפעמים עתיקת יומין.

הזמן הזה מנסה לשלוט בנו, באגו הישן שלנו שרוצה להתקיים, בסיפור המוכר שאנחנו כי אנחנו משתנים ויכולים לשנות, כי אנחנו במעבר וכל מהות מנסה לקבל שליטה ודומיננטיות.

הרבה תעתועים יש כעת שמושכים את תשומת ליבנו, להמנע מלשפוט מצבים (ושוב, לנסות לא להישאב למצבים).

אלה לא ימים של מלחמת צדק, של מלחמה. כי מלחמה מנסה לאחוז. בגלל הכאוס, מלחמה כנראה לא תניב את התוצאות הרצויות.

אין מה להילחם, כי צריך לתת לדברים ליפול. גם אם זה קשה.

אלה לא השיעורים בהם אנחנו מתחזקים ולומדים ומתחשלים כמו שלמדנו בעבר,

כי אין מה לחזק במטריקס הישן.

כי אנחנו לומדים קלות מה היא.

אלה ימים של הרפייה. בהם עדיף להיכנס למצב של חלימה, כי הוא מאפשר שחרור מהמוכר, מאחיזה במציאות.

ובמצב חלימה אנחנו יכולים גם לחלום את הרגשות שאנחנו רוצים להרגיש. זה לא זמן לכפות חלום מהאגו הישן. לתת לחלום להגיע אם הוא מגיע, כי אלה זמנים של effortless, של אין מאמץ.

אז לא להיכנס לסיפור וללמוד לנהל את הרגש שלנו.

ואם נכנסנו למצב דרמטי

1. אנחנו יכולים לבקש עזרה. עצם זה ששמנו לב שאנחנו ברטט נמוך וברגשות שליליים, כבר מתחיל תהליך של ריפוי והכנסת מודעות אחרת. לנשום, להרפות, כבר אור ואהבה נכנסים ומרככים את האנרגיה החזקה. ותגיע עזרה רגשית. וכבר למדנו שהאהבה היא המרפא הגדול.

2. לדמיין שאנחנו צופים בחוויה כשאנחנו שטים בתוך ענן לבן.

3. לעצום עיניים ולדבר עם החוויה. בדרך של הצהרות. לומר לה שאנחנו לא מופעלים יותר ממנה. כמה פעמים שצריך. מנסיון זה עובד

במקום להיות בתדר של מלחמה, להיות בתדר נינוח של יודע-ת. כי על מה ששלי לא צריך להלחם.

יש לי מטופלת שהייתה גאה שסוף סוף למדה להלחם על שלה,

והמסר שהגיע אליה לפני משא ומתן היה דווקא בתדר אחר, שהיגע מתוך האדמה:

הצעה להיות נינוחה, יודעת מה מתאים לה ומה לא. (גבולות), להיות סבלנית.

אולי לא חייבים להחליט מיד, לא היא ולא הצד האחר.

להיות מכילה. לא מתלהמת.

ופלא- כך התקיימה הפגישה, בנינוחות והיא השיגה בדיוק את שקיוותה.

זו הייתה שנה לא פשוטה של מוות פנימי. של השלת האגו.

ומרגיש לי שהתקופה הזו לוחצת על הכפתורים האלה שוב באופן מוגבר.

עוד יגיע זמן לפעולה.

בזמן הזה הדבר הנכון והיציב

להתחבר ללב

הוא להתחבר ללב