על שיווי משקל ואיזונים

מוקדש למי שכמוני חשב שעמידה על רגל אחת

תספיק כדי לחזק את היציבה לאורך השנים.

פנתה אלי חברה, לטיפול -אבחון אנרגטי, כי הרגישה, ככה בקטנה, סימנים של חוסר שיווי משקל.

לא סימנים מרעישים, אבל בהיותה מאוד מודעת למתרחש בתוכה, היא חשה בזאת.

היא החלה לתרגל כמה שבועות עמידה על רגל אחת באופנים שונים, אבל למרות שחשה שיפור,

התחושה של חוסר האיזון הייתה נוכחת. ומכיוון שאנחנו מגיעות לגיל מסויים שמתחילות  להשליך הכל על הגיל, זה יכול גם לאיים.

הסיפור האישי שלה דווקא מתחיל בטלטלה אישית שהיא עברה ועוברת, אליה הגוף הגיב.

מעין שיעור שלה להתחזק, ולהתייצב , לעמוד על שלה, דרך הנפש ואז דרך הגוף.

אבל תוך כדי סריקה בטיפול, אני לפחות למדתי הרבה על שיווי המשקל, אז משתפת.

בטוחה שיש רבים שיודעים הרבה יותר. אני לא מביאה את זה מרקע של יידע, אלא מחיבור לרוח ומשם לגוף,

ומצד שני, בטח יש עוד כמוני שהסתפקו בלעמוד על רגל אחת פעם ב ורק כשאני נזכרת, בעת שאני מצחצחת שיניים 😊

מערכת שיווי המשקל היא מערכת משולבת עצבית ושרירית.

והן עובדות בשיתוף פעולה.

מספיק שהראייה  מתחילה להיחלש, על מנת שנרגיש לא מספיק בטוחים ויציבים,

ונחשוב שהמקור הוא בשרירים המייצבים של הרגליים.

חוששים לעשות צעד, או לרדת במדרגות ומתחיל מעגל קסמים.

כשהמח קולט חוסר איזון בגוף וחלק מהשרירים נחלשים, אנחנו מרגישים לא בטוחים.

אם נחזור לאותה בחורה, אצלה חוסר האיזון לפי האבחון היה בין שני צידי האגן, כאשר צד אחד חזק יותר מהשני. חוסר איזון זה  משדר את זה למח, ויוצר תחושה של חוסר שיווי משקל.

בכלל הבנתי תוך כדי, שלאגן יש תפקיד מרכזי בהחזקת הגוף וביציבה שלנו.

הוא לא רק מקור התנועה, יש לו משקל חשוב מאוד בשמירה על טונוס ויציבה.

גם  לחוליות עמוד השדרה בכלל ובפרט לחוליות הסקרום יש תפקיד חשוב

גם לגמישות של גיד האכילס

גם לעיניים (ולא רק לאוזניים)

גם לשרירי הליבה

ובעיקר לאופן בו אנו מניחים את כפות הרגליים על הרצפה או האדמה.

כשאנו משרישים אותם לאדמה, אנחנו לא רק יציבים יותר,

כל תנועות הגוף שלנו, הקימה, הישיבה, העמידה הופכות להיות נכונות יותר.

כי הכח והמשקל מתחיל בכפות הרגליים.

כמה פעמים הייתם בתשומת לב למשקל כפות הרגליים? לתחושה שלהם? אני כמעופפת סדרתית בכלל לא.

חזרה לבחורה שלנו- היא הגיעה  לטיפול אנרגטי, ועשו לה איזון עדין של האגן, אבל עיקר ההנחיות היו לעבודה שלה,

השיעור שלה הוא ביצירת גב חזק ויציב מול הטלטלה שהיא עוברת שמלמדת אותה לעמוד על שלה

מה שיחזק אותה ויביא אותה לדבר הבא.

אך מבחינה גופנית:

היא קיבלה המלצה לתרגל את תנוחת הלוחמת ביוגה, שמסתבר שהיא מאוד אוהבת.

עם הנחייה שהתרגול שלה יהיה בתשומת לב לאגן, למנח האגן, לחוליות הסקרום, למשקל כפות הרגליים, ולא רק לבצע את התנוחה.

עוד היא קיבלה המלצה לחזק ולתת דגש רב לשרירים הטבעתיים. כי הם מקור כח ויציבה הן פנימית והן חיצונית.

ובכלל הבנתי שבאופן כללי,  (לא דווקא עבורה) נדרש כאן גיוון בתרגילים:

חיזוק ומיקוד של שרירי העיניים.

קצת לחזור לילדות- לדילוגים. הם גם שומרים על גמישות האכילס, על ההתייצבות אחרי הקפיצה וגם מהנים.

על צעדי רדיפה או הליכה במרחב בכל הכיוונים

על מנחים שונים שקשורים ליציבה, למשל השענות על ברך אחת בעמידת שש.

אבל הדבר הכי חשוב הוא המסר שהגיע ויכול לגעת בגיל המעבר,

אנחנו יכולים לחשוש בכל שלב שאנחנו  עוברים ממה שאנחנו מאבדים,

אם זה מסת שריר, או איכות הראייה למשל, ולהבהל, כי זה שינוי,

או לראות כמה אנחנו מתפתחים. ואיזה מתנות נפתחות בפנינו בכל שלב.

אולי יותר הכלה? אולי לא כל דבר מערער אותנו? אולי שלווה? אולי יותר זמן איכות? נקודת מבט רחבה? סבלנות? רוחב לב? אומץ לב וביטחון?

כשאנחנו מתבוננים במתנות שנפתחו בפנינו אנחנו מוצאים את נקודת האיזון החדשה שלנו ואת מקור הכח וההנאה.

תנוחה שדורשת איזון