על הייעוד שלנו

הנושא של הייעוד הוא רחב,

ואני באה לתת פרספקטיבה מתוך מה שקיבלתי להעביר במסגרת סשן קבוצתי.

הנושא עלה כעת

כי כל כך הרבה שינויים קורים, שינויים קולקטיבים,

אבל גם אישיים.

כשאנחנו  משתנים, העשייה שלנו משתנה.

רובנו מרגישים שקורה בזמנים האלה משהו מופלא. קשה ומופלא, ואנחנו חלק מהדבר הזה.

בנו לקחת בשינוי הזה חלק, ויותר נשמות נקראות כעת לשליחות שלהן.

אגב, הופתעתי ללמוד שלא כל הנשמות נקראות להתייצב כאן לשליחותן.

אנחנו יודעים שלכל נשמה כאן יש משמעות,

אך לא כולן התחייבו להגיע לכאן כדי לתרום מעצמן לאנושות באופן ספציפי,

חלקן מגיעות לכאן כדי לצפות, לחקור,

חלקן בעיקר כדי להתפתח ולגדול,

יש כאלה שבאו לכאן אחרי גלגולים קשים כדי להירגע,

יש נשמות שנקראות NPC, (שחקנים ללא תפקיד/נשמה) שהן מתפקדות כאן עם מעט מאוד אנרגיית נשמה, ורוב האנרגייה שלהן,

ה" soul mission " שלהן מנותב למקום אחר.

ויש נשמות שהשליחות שלהן נפתחת בשלבים מאוחרים יותר של חייהן, בהתאמה לשינויים שעובר הקולקטיב.

אבל רבות הנשמות שמרגישות מדי תקופה, שיכולה להיות קצרה או ארוכה, מעין פמפום מהנשמה שלהן. מעין קריאה שהיא לא תמיד ברורה להיות פתוח לדבר הבא שמתבקש מהן, וזהו מסר מהנשמה שלהן.

כי ייעוד/שליחות זה לא משהו סטאטי.

מה שקורה זה שאחת ל... כמו יורדת מאיתנו שכבבה ממסכת, או שאנחנו נפתחים לעוד יכולות שלנו וזה קורה במקביל לשינוי הקולקטיבי וצרכים שעוברת החברה בתהליך ההתפתחות שלה.

כך שאפילו אם נהייה למשל מורים כל החיים, משהו בהוראה שלנו משתנה, אולי זה בתכנים, אולי זה בתלמידים, או בדיוק מסויים.

אז מה זה הייעוד הזה?

הנשמה שלנו התגלמה באופן פיזי כדי לתת מאורה באופן פיזי

שזה אומר: ליצור, לבנות, להשפיע עלי אדמות.

יש את המשימה של כולנו, שהיא  לזכור שאנחנו רוח בתוך גוף, להתעלות מעל הממד הפיזי הדואלי ולגלות את הנשגבות שלנו, וזו למידה אינסופית, כי התפתחות ושינוי הם חלק בלתי נפרד מהנשמה כשהיא בגוף.

ויש את השליחות שלנו, שמטרתה לתת מאורנו לקולקטיב ולעולם הפיזי.

זה קורה בדרך בה אנו מחייכים, הולכים, נוגעים, מדברים. דרך האישיות שלנו, שלמרות שהיא נחשבת מסיכה, היא פריזמה (משתנה) דרכה הנשמה שלנו משתקפת ומתבטאת בעולם. דרך המהויות שאנו מביאים איתנו

וזה קורה באופן עמוק יותר דרך התפקידים שאנו מבצעים כאן ביודעין ושלא ביודעין.

אפשר לומר שהייעוד הוא משהו חמקמק באופן מכוון. סוג של מתנה שניתנה לנו כדי שנמשיך לחפש ולגדול ולגלות עוד כוחות ואיכויות בנו. כי בכל תקופה, משהו משתנה, ואם אנחנו מסכימים להשתנות, עוד נגלה מאור הנשמה שלנו.

הייעוד מחבר אותנו לחברה, כי לרוב אנחנו לא פועלים בחלל ריק.

והוא בעיקר דרך מהנה לגעת באופן מיידי בשורש הנשמה שלנו. לכן אנחנו מחפשים אותו,

כי כשאנו בייעוד שלנו, אנחנו פורחים  ונהנים.

לא משנה כמה אנחנו נותנים, אנו מתמלאים, מסופקים. גם אם זה קורה ברגע אחד קסום.

לא סתם אנחנו קוראים לזה להאיר מאור הנשמה. כשאנחנו מאירים, אנחנו לא משתקפים.

על פי תיאוריית השיקופים, החוויות שלנו הן שיקוף של החברה או של מעשים שלנו.

למשל-אם מישהו פגע בי, אז אולי אני רודה בעצמי, פוגע בעצמי? או אולי פוגעת באחרים, ובגלל שאני נושאת את החוויה הזו בתוכי, אני חווה אותה מבחוץ.

ברמה גבוהה יותר, אני אולי אשאל מה זה בא ללמד אותי?

אבל כשאני באור הנשמה, מאירה, זה בכלל לא חודר אלי. אני כל כך מלאה ומסופקת, אני בהשפעה, שאין מקום לשיקופים ואין מקום לעלבונות.

כשיש לנו הזמנה או קריאה מהיקום, גם אם  התמורה לא ברורה כעת, אבל מרגיש לנו נכון ללכת עליה, להקשיב לקריאה הזו, כי אי אפשר לדעת איזו דלת תפתח, מה נגלה שאנו אוהבים לעשות, או איזה יכולת או כשרון חבוי בנו יפתח.

לדוגמא: כשסיימתי את לימודי הקומפוזיציה , הצטרפתי לאיגוד המלחינים. יום אחד המזכירה ביקשה שאגיע לאסיפה, כי אף אחד לא טורח. תכלס, זה לא עניין אותי, אבל משהו בלב אמר לי ללכת. באסיפה חיפשו מתנדבים לארגן קונצרט מסויים. התנדבתי. לא ידעתי כמה הנאה אשאב מארגון, שאני אוהבת להפיק, ויכולה לעשות זאת טוב. בהמשך זה פתח לי דלת לעבודה באיגוד, מה שתמך ואפשר לי לכתוב מוסיקה בשקט מסויים.

כלומר, כשאנו פורחים ונהנים מעשייה כל שהיא, זה מסר מהנשמה שלנו שאנו בדרך הנכונה.

אז יש לנו פמפום של הנשמה, שמבקשת מאיתנו להיות ערים, פתוחים למסרים מהיקום, או מהחברה, למה שמתבקש מאיתנו לפתוח.

הרבה פעמים לא אנחנו מוצאים את הייעוד, אלא הוא אותנו.

יכול להיות שפתאום הרבה אנשים יבקשו מאיתנו עצה, או הדרכה. או חוות דעת. וזה מסר.

אני מכירה מישהו שיש לה תשוקה לעשיית גבינות טבעוניות. אחרי שהיא העבירה הדרכה ברידמן איל ליצור גבינות, פנו אליה כל כך הרבה אנשים, שהם רוצים לקנות ממנה גבינות, שהיא הבינה שזה מה שהיא הולכת לעשות. וכעת היא יושבת על המותג.

אבל יש את הפמפום מהנשמה שלנו, ויש קול נמוך מסוג אחר, שאומר לנו שאנחנו לא עושים מספיק, או שצריך לעשות כמו ההוא וההיא, שאנחנו לא נרוויח מספיק אם לא ניצור, או נשמיע את קולנו,

וצריך לדעת להבדיל בין הקולות.

כתבתי קודם בקצרה שישנם תפקידים שאנחנו מבצעים כאן באופן לא מודע. לא חקרתי את הנושא הזה, אבל יש ברשת המון חקירות של תפקידים כאלה. הם יכולים להשמע ברגע הראשון מוזרים, כח הםלא מקצועות. הם תפקידים אנרגטיים.  למשל אליזבת אפריל ומישל טיבולי (שתי מתקשרות רוחניות מצויינות)  דיברו על תפקידים של מחזיקי תדר, שומרי אור, עובדי גריד (שלרוב ימשכו לגור במקומות ספציפיים בפלנטה), לוחמי אור, כאלה שנמצאים בפרונט עם האמת שלהם, מורים, הילרים, כאלה שעובדים בזמן החלימה, ועוד.

אני כן רוצה לתת מספר דוגמאות מהתפקידים האלה שהגיעו לפתחי באופן ספונטני.

ישנם כאלה הנקראים שנאים. הם אנשים שיכולים להוריד ולהחזיק בגוף שלהם עוצמת אור גדולה במיוחד ולהפיץ את האור לפלנטה. יכול להיות שבאופן הארצי, הם יהיו הילרים, או כאה שעוסקים באנרגיות. או מאוד אנרגטיים.

ישנם אלכימאים, שהם (באופן לא מודע) יודעים להתמיר אנרגיות כבדות לאור.

ישנן נשמות חזקות, שהן הסכימו באופן לא מודע לספוג אנרגיות קשות של אחרים. את העול של האחרים. דרך כך הם מנקים להרבה נשמות את הדרך לחזון וההצלחה שלהן, או לבריאות שלהן, אבל אותן נשמות יכולות לחוות הרבה פעמים כבדות, בכי בלתי מוסבר.

וישנן נשמות שתפקידן כיום להחזיק את השינוי. הן יודעות להרגיע את האנשים, להראות להן את האור, הדרך, או המטרה. להוביל את האנשים . לרוב הן נשמות גמישות ויצירתיות וסקרניות.

אז מה מפריע לנו להיות בייעוד שלנו?

יש הרבה השפעה חברתית של מקצועות נחשקים. וזו בחירה דרך האגו ולא מהנשמה.

יש המון פחד מהחברה, ממה יגידו כשנהייה במימוש שלנו.

ויש גם פחד לגעת בדבר הכי חשוב לנו, פחד שלא נצליח לעשות את זה טוב.

כשצללתי לפחדים העמוקים האלה. הופתעתי לגלות כמה זה נפוץ. פחד זה דבר מדבק.

הוא עובר בלי מילים. ואז נוצרת נסוג של נורמה שאומרת שלא חייבין לעשות את ההכי שלנו,

זה בסדר גם להיות בחצי השליחות, בבינוניות.

ויש עוד סיבה. רעילות סביבתית, מלחמות, חדשות, הריסוסים בשמיים, הפחדות.

כל אלה מורידים תדר. כשאנחנו בתדר נמוך קשה לנו להיות בשליחות שלנו.

ועוד כמה מילים באותו נושא.

לאחרונה נחשפו מסמכים רבים מתיקי אפשטיין. אלה תיאורים  מחרידים של זוועות.

חשוב לדעת את האמת. איך האליטות פועלות במחשכים. כי זה קורה לא רק שם בארה"ב.

זה נכון לכעוס על העוולות האלה.

אבל אם אנו רק מתבוססים בסיפורים האלה, אנחנו נשארים ברעילות ובתדר נמוך.

כיצורים קוונטיים יש לנו יכולת בחירה.

אנחנו יכולים להיות רגע בכעס, ואחר כך לחזור לתדר של אהבה.

אם נשכיל לחמול את אותם קורבנות, לשלוח להם אהבה, אנחנו באופן מיידי

מרפאים קודם כל חלק בתוכנו ומעלים תדר.

אם בא לכם-ן להצטרף לסשנים הקבוצתיים, הם כרגע בחינם,

הם התנסות עבורי,

הם מתקיימים בזום,

מוזמנים לכתוב לי בפרטי ואצרף אתכם.

באהבה,

הילת אור

על הייעוד שלנו