לפעול ביום יום מתוך חיבור גבוה

בתקופה האחרונה מדריכים אותי הבלו אביונס.

אם אנסה לתאר את מה שהם מביאים,

אני מרגישה תדר מאוד חזק, בהיר, מרגישה שהם מרוממים אותי בנוכחות שלהם,

אבל גם מנטליים. אולי לכן המסרים שלהם מאוד בהירים.

החומרים שהם עוסקים בעיקר קשורים להתעלות.

ואם לסכם את ההכוונה במשפט אחד,

תהליך ההתעלות זה ללמוד להיות מחברים בפעולות הארציות שלנו.

מהו החיבור קשה לתאר.

זו תחושה של זרימה, של שפע, של מסוגלות, של אהבה, של משהו גבוה  ומרומם.

זה החיבור לאלוהות שלנו, לאני העליון בכל מעשינו.

זה כמו להדליק נורה, להיות בON  ולא בOFF

או ללחוץ על הלינק הנכון.

אז אנחנו עוד לא שם, אבל נכון לתרגל את זה לא רק במדיטציה.

כי כשאנחנו מחוברים, הדברים מרגישים ונעשים אחרת.

אנחנו בהשראה שמובילה אותנו.

מכירים את המשפט – איפה שנשים את הפוקוס שלנו, שם נהייה?

אז לפי הבלו אביונס, זה נכון חלקית.

כי זה בהחלט מביא אותי לחשיבה חיובית שמייצרת תנועה,

אבל כשאנחנו מחוברים ואז בוחרים, או שמים פוקוס- ההרגשה ברורה יותר. מלאה.

זה בחירה של המיינד, אלא של הלב ואנחנו בידיעה..

אותו הדבר לגבי הדמיון שלנו.

לכל דמיון יש כח מרפא. אבל כשאנחנו עובדים עם השכל, מדמיינים מה שאנו רוצים

קשה לנו להמאין לדמיון. משהו מרגיש מנותק.

כשאנחנו בחיבור, משהו נפתח בתהליך הדמיון. הוא כאילו קורה ללא מאמץ ומשליך על המציאות שלנו.

להות מחובר זה להיות בתדר מסויים.

אנחנו יודעים שכולנו מחוברים באופן כל שהוא. גם אם איננו מרגישים זאת.

כשאנחנו בהרמוניה אנחנו מייצרים גל, או צורות זורמות

וכשאנחנו מפוצלים אנחנו יוצרים כאוס.

הכח הקולקטיבי שלנו פוחת.

אבל איך ליצור שיח מקרב כשכל אחד חושב אחרת? ונלחם?

ושוב, התשובה היא חזרה לתדר.

אלה בכלל לא המילים שמחברות. כשאנחנו בלינק הנכון לא נתאמץ להרגיש באחדות.

או להכיל את האחר.

הוא יהיה שם.

בתמונה- נחיל נמלים שיוצר גל זורם ומאוחד